מתברר שדובאי אינה רק מדינה של נפט, כסף וחום, אלא גם של אהבה וכיבוד הזולת והאחר. לפניכם סיפור שמביא רפי אוסטרוף, בעמוד הפייסבוק שלו לאחר שביקר לאחרונה בדובאי. לקרוא ולאמץ אצלנו. הלוואי! Rafi ostroff כך כתב בדף הפייסבוק שלו לאחר ביקור בדובאי: השלט בשדה התעופה תפס את העין שלי זמן קצר אחרי שנחתתי: "מוניות נגישות עבור אנשים עם נחישות". זה התרגום. לא הייתי בטוח שהבנתי שהכוונה ל"נכים" עד שראיתי את זה כתוב שוב בשלטים בכניסה לשירותי נכים, אוטובוסים וכד'. אצלנו הם "נכים". בדובאי הם: "אנשים עם נחישות". שפה יוצרת תודעה. זה מזכיר לי כשהגעתי לראשונה להודו לפני כמה שנים. נחתתי בשדה תעופה קטן אי שם ליד קאסול. בשלט מעל שירותי הנכים היה כתוב: – "Differently Abled" יכולים, אבל אחרת. מקסים, מקסים, מקסים. הם לא נכים. הם יכולים ומסוגלים, אבל קצת אחרת מהרגיל. הם לא "מוגבלים" – הם אנשים עם נחישות. ואנחנו חשבנו שאנחנו ה'מתורבתים'. שפה יוצרת תודעה ואם נפסיק לכנות אותם: נכים או בעלי מוגבלויות, אז גם בעינינו הם יפסיקו להיות כאלו. ואולי אולי, גם בעיניהם. (ע"ע: קוצק-ונהי בעינינו כחגבים). זה לא עניין של פגיעה ברגשות או פוליטי קורקט – זה רק לשנות את המשקפיים של כולנו.